1. לפני בקשה מטעם המאשימה בהליך העיקרי (להלן -
"המבקשת") לביטול החיוב שהושת עליה במסגרת החלטתי מיום 13.2.2007, לתשלום שכר טרחת עורך דין של המשיב, הנאשם 2 בהליך העיקרי (להלן -
"המשיב").
2. הרקע לבקשה - החלטתי מיום 13.2.2007, במסגרתה הורתי, כי לאור התנהלות המבקשת, היא תשא בשכר טרחת עורך דין של המשיב בסך 1,500 ש"ח בתוספת מע"מ כדין (להלן -
"ההחלטה"). כאמור בהחלטה, חרף החלטתי מיום 17.1.2007, במסגרתה הורתי למבקשת להגיש תגובתה לבקשת המשיב לחישוב מועד הפסילה מלקבל ומלהחזיק רישיון נהיגה, תוך חמישה ימים, הרי שעד למועד מתן ההחלטה וחרף פניות חוזרות ונשנות של מזכירות בית המשפט למבקשת, לא התקבלה תגובת המבקשת כאמור.
3. בנמקו הבקשה טען ב"כ המבקשת, עו"ד יובל קפלינסקי, כי ביום 7.2.2007 קיבל לראשונה את החלטת בית המשפט מיום 17.1.2007, המורה, כאמור, למבקשת להגיש תגובתה תוך חמישה ימים. לטענת ב"כ המבקשת, טרם חיוב המבקשת בשכר טרחת עורך דין של המשיב, היה על בית המשפט, לכל הפחות, ליתן למבקשת הזדמנות לטעון טענותיה בענין, כך בהיקש מהוראת תקנה 21 לתקנות סדר הדין הפלילי, תשל"ד-1974.
2. ב"כ המשיב, עו"ד א' דהוד, התנגד לבקשה. לטענתו, למבקשת היו הזדמנויות מספר להגיש תגובתה לבקשת המשיב, לרבות המועד שקצב בית המשפט להגשת התגובה, בהינתן כי לשיטת ב"כ המבקשת קיבל לידו החלטת בית המשפט לתגובה ביום 7.2.2007. אף באיחור בהגשת הבקשה דנן, אך בחלוף כשלושה חודשים ממועד מתן ההחלטה, יש כדי לדחות הבקשה. אשר לטענת המבקשת בדבר מתן הזדמנות לטעון טענותיה לענין חיובה כאמור, הרי שאין בה ממש, שכן בית המשפט חייב המבקשת בתשלום שכר טרחת עורך דין המשיב, בהעדר כל תגובה מטעמה לבקשת המשיב, חרף פניות חוזרות ונשנות שתעשה כן.
3. לאחר ששקלתי טענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.
עקרון הוא בשיטת משפטנו, כי בית המשפט מסיים את מלאכתו וממצה את סמכותו עם מתן הכרעתו במחלוקת. הווה אומר, עם מתן פסק הדין או ההחלטה. עמד על כך בית המשפט בע"א 9085/00
שטרית אברהם נ' אחים שרבט חברה לבנין בע"מ, פ"ד נז(5), 462 (2003) בהוסיפו בעמוד 475 לפסק הדין, כהאי לישנא:
"לאחר מתן פסק הדין שוב אין בידו [של בית המשפט]
להידרש פעם נוספת לנושא ההתדיינות, להוסיף, לגרוע או לתקן את החלטתו אלא במסגרת המותרת לו בחוק והיא בגדרי תיקון טעות כמשמעותה בסעיף 81 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, או במסגרת הבהרה הניתנת על ידי בית המשפט לפסק הדין לצורך ביצועו על-פי בקשתו של ראש ההוצאה לפועל, מכוח סעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967."
הוראת סעיף 81 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, קובעת לאמור:
"81. תיקון טעות בפסק דין
(א) מצא בית משפט כי נפלה טעות בפסק דין או בהחלטה אחרת שנתן, רשאי הוא, תוך עשרים ואחד ימים מיום נתינתם, לתקנם בהחלטה מנומקת, ורשאי הוא לשמוע טענות בעלי הדין לענין זה; לענין זה, 'טעות' - טעות לשון, טעות בחישוב, פליטת קולמוס, השמטה מקרית, הוספת דבר באקראי וכיוצא באלה.
(ב) בהסכמת בעלי הדין רשאי בית המשפט להחליט בכל עת על כל תיקון בפסק דין או בהחלטה אחרת שנתן.
(ג) ....
(ד) ...".
4. ובענייננו, הבקשה לביטול חיוב המבקשת בתשלום שכר טרחת עורך דין של המשיב אינה באה בגדרם של המצבים דלעיל - אין עניינה בקשה להבהרת ההחלטה, אשר ממילא בעל דין כלל אינו רשאי להגישה, ואין עניינה בקשה לתיקון ההחלטה - אשר אך בהם נתונה לבית המשפט הסמכות לשוב וליתן החלטה בענין אשר הוכרע באופן סופי.
יתרה מזאת, חיוב המבקשת בתשלום שכר טרחת עורך דין, כאמור, הינה החלטה מהותית, אשר הדרך להשיג עליה הינה על דרך הערעור (ראו גם, ע"א 605/74
נחמה וישניבסקי נ' הרשות המוסמכת לצורך חוק נכי רדיפות הנאצים, תשי"ז-1957, פ"ד כט(1) 711, עמודים 715-716 (1975); ע"א 554/87
דוד מזור נ' שמואל אריאלי, פ"ד מה(1) 370, עמודים 371-372 (1990); רע"א 4599/02
ישפה הנדסה אינטרנשיונל בע"מ נ' אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ, תק-על 2002(3), 2699 (2002)).
5. למעלה מן הנדרש, אף לגופו של ענין דין הבקשה להדחות. בהחלטתי הורתי על חיוב המבקשת בתשלום שכר טרחת עורך דין של המשיב, בשל התנהלותה. לאמור: כעולה מעיון בתיק בית המשפט, החלטתי מיום 17.1.2007, במסגרתה הורתי למבקשת להגיש תגובתה לבקשה תוך חמישה ימים, הומצאה למבקשת באמצעות פקסימיליה עוד באותו היום על-ידי מזכירות בית המשפט. חרף זאת וחרף פניות חוזרות ונשנות של מזכירות בית המשפט למבקשת להגשת תגובה כאמור, המבקשת לא עשתה כן. כעולה מתיק בית המשפט, ההחלטה הומצאה למבקשת פעם נוספת ביום 7.2.2007. אף אם אקבל טענת ב"כ המבקש, לפיה רק ביום 7.2.2007 קיבל לידו ההחלטה דלעיל, הרי שהיה בידו להגיש תגובה כאמור, טרם מתן ההחלטה ביום 13.2.2007, במועד שהוקצב לו (לכל המאוחר ביום 11.2.2007). כאמור, לתיק בית המשפט לא הוגשה כל תגובה מטעם המבקשת לבקשה. די בטעם זה כדי לתמוך במסקנתי בדבר חיוב המבקשת בתשלום שכר טרחת עורך דין, מחמת התנהלותה. לא למותר לציין, כי לו פעלה המבקשת בהתאם להחלטתי ולו הגישה תגובתה לבקשה, וודאי היה מתאפשר לה לטעון טענותיה גם בשאלת חיובה בשכר טרחת עורך דין. משלא עשתה כן, ללא הסבר המצדיק מחדלה, אין לה אלא להלין על עצמה.
6. סוף דבר - הבקשה נדחית.
בנסיבות הענין, אין צו להוצאות.
המזכירות תשלח העתק ההחלטה לב"כ הצדדים.